פסק-דין בתיק ב"ל 14188-02-13

1.         בפניי ערעור לפי סעיף 123לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995(להלן - " החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.12.2012. הוועדה קבעה את שיעור נכותו של המערער על 15% נכות.

            הערעור נסוב על החלטת הוועדה ביחס לפגיעותיו של המערער בכתף שמאל בלבד.

התשתית העובדתית

2.         המערער, יליד 1956, נפגע בתאונת דרכים ביום 15.1.2012. התאונה הוכרה על-ידי המל"ל כתאונת עבודה.

3.         וועדה רפואית לעררים מיום 10.12.2012 קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% בגין הפגיעה בברך שמאל בלבד (ולאחר הפעלת תקנה 15 - 15% נכות), אך לא קבעה לו נכות בגין הפגיעה בכתף שמאל. את החלטתה נימקה, כדלקמן:

            " הועדה דוחה את ערר התובע. נראה שהתלונות בכתף שמאל נובעות מחבלה קודמת/מצב קודם. אין ממצאים המקנים אחוזי נכות עקב החבלה הנידונה"

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

4.         לטענת המערער, הוועדה הרפואית טעתה כאשר קבעה "נראה שהתלונות בכתף שמאל נובעות מחבלה קודמת/מצב קודם שכן הוועדה הייתה חייבת לערוך לו חשבון עובר ושב ולהצביע על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם. וכך לא עשתה הוועדה.

5.         במועד הדיון שנערך בפני כב' הרשם סילורה, הדגיש ב"כ המערער שקיימת סתירה בממצאי הוועדה, שכן בבדיקה שנערכה למערער באוקטובר 2012 (מועד התכנסות הוועדה הראשונה) נמצא ממצא חיובי באשר לתלונותיו של המערער: "בבדיקה קיימת רגישות בקידמת כתף שמאל. טווחי תנועה של הכתפיים מצד ימין 170 מצד שמאל 150. הרמה קדמית מימין 170 ומשמאל 150". כלומר הועדה מצאה בבדיקתה פגם בכתף שמאל. לעומת זאת, במועד התכנסותה השנייה (ללא נוכחות) ציינה "טווחי תנועה מלא בכתפיים". מכאן, שמסקנות הועדה מיום 10.12.12 עומדות בסתירה אל מול ממצאי הבדיקה מיום 29.10.12. לכן במקרה זה על הועדה היה לקבוע מה אחוזי הנכות בגין הכתף ואפילו אפס אם הם סבורים שכך וכמובן לבצע חשבון עובר ושב כנדרש.

6.         לאור האמור מבקש המערער שהערעור יתקבל ושהענין יוחזר לועדה על מנת שתדון מחדש בשיעור הנכות בגין מצב הכתף תוך עריכת חשבון עובר ושב.

7.         לטענת המשיב לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה לעררים בעניינו של המערער. הועדה לעררים דנה בעניינו במהלך שתי ישיבות. ישיבה ראשונה מיום 29.10.12 וישיבה מסכמת מיום 10.12.12. המשיב סבור שבמקרה דנן הטענה על ביצוע חשבון עובר ושב אינה רלבנטית מאחר ולא מדובר במקרה בו הועדה קבעה נכות וניכתה מצב קודם אלא במצב בו הועדה אומרת בפירוש כי אין ממצאים המקנים אחוזי נכות עקב החבלה הנדונה וזאת בהסתמך לבדיקה שערכה. בנוסף הועדה מציינת טווח תנועה מלא בכתפיים וביחד עם זאת מתייחסת גם לבדיקות העזר שנערכו.

8.         אשר על כן המשיב סבור שכל הטענות בערעור זה הן טענות רפואיות ולא משפטיות ולפיכך יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

9.         אקדים ואציין כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

10.        הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע  לד 213 (1999)).

11.        בענייננו, מצאתי כי נפלו מספר טעויות בעבודת הוועדה, כדלקמן:

            סתירה בין ממצאי הוועדה עצמה: במועד התכנסות הוועדה הראשונה מיום 29.10.2012 מציינת הוועדה בממצאי בדיקתה "קיימת רגישות בקידמת כתף שמאל, טווחי תנועה של הכתפיים צד ימין 170 מצד שמאל 150 הרמה קידמית מימין 170 שמאל 150". במועד התכנסות הוועדה השנייה (ללא נוכחות המערער) מציינת הוועדה "טווח תנועה מלא בכתפיים". בית הדין אינו מבין את הלך רוח הוועדה כאשר מחד מצאה, לכאורה, כי טווחי התנועה בין הכתפיים שונים ומאידך מציינת טווח תנועה מלא בכתפיים.

הלכה פסוקה היא, כי אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01  לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130).